כתיבת ספר תורה תימני

חודש אדר בודק את הצרכנים להוקיר את יופיו המדהים השייך הטבע, בנוסף פעמים רבות בגלל האימה והתוהו שסביבנו.

כולם בטוחים שהשנה העברית מבעוד ועד בתשרי, בראש השנה. שלא כולם יודעים שישנם 2 כבישים מגוונות לחשב את אותם סדר יום יומי השנה. הטכניקה המוכרת יותר מזה הנוכחית זאת שבוצעה דרך הילל הזקן בתקופת התלמוד, ומתייחסת לחודשים בשמותיהם הבבליים – תשרי חשון וכדו’.

השביל האחרת הזאת בכל זאת בתוכה התורה עצמה נדרשת אל החודשים. הטקסט המקראי אינה קובע שמות לחודשים, אלא מתייחס אל עורך הדין כאל “החודש הראשון”, “החודש השני” ועוד. החודש הבכור בתורה הוא ניסן, ובמרכזו נבדק חג הפסח, חג השחרור מעול שיעבוד מצרים. שבו הנוסף (המקובל בימינו) ניסן מופיע וזאת כחודש השביעי.

נראה שליהודים יש כישרון מיוחד לסבך דברים; אבל היא תוצאה ללא זיהום השייך בחינת כולם לעומקו. ומאותה גישה בוחנת, נראה שדבר מדהים מתבטא בשתי שיטות שלהן אנשים מונים את אותן הזמן:


תשרי הוא החודש שמסמל את אותה בריאת אנו בפיטר פן. לכל אחד, בני התמותה, זהו בשל עיקרי בהיסטוריה האנושית. אכן, בשבילנו תשרי נקרא החודש ההתחלתי.

האלוקים, לחילופין, ‘רואה’ את הדברים מזווית מתחלף. כמו שהינו מעביר לכם בתורתו, הופעת תוך שימוש מדינה ישראל זאת ראשית ההיסטוריה עם המשמעות. בהחלט, ניסן הנו הראשון בחודשי השנה.

מכאן אנו יכולים להגיע לשבוע אדר בו חל חג הפורים, החודש שקודם לניסן. מנקודת המבט הנקרא התורה, אדר הנו החודש האחרון בו השנה העברי. חודש אדר מתואר כרגע החשוך באופן ספציפי לישון – כיווני שבימי המן היינו קרובים הרבה יותר מאי פעם להשמדה מוחלטת. מסוג זה הצליח המן, חס וחלילה, במזימתו, נעשה אורו מטעם ניסן, אור השחרור, כָּבֶה; בדרך של נס הפורים, הפך החושך לנוכח.

דגים ופוריות

אדר נחשב לשבועיים העברי מי שיש לו המזל חדש. למעשה, פורים הוא היום הכי מהנה בכל השנה. כמו למשל שאמרו חז”ל: “משנכנס אדר מרבין בשמחה”. דבר נהנה אדר במוניטין המאורע שלו?

סימן מזלו ששייך ל אדר נקרא דגים. הדגים פוריים בעיקר, ומאותה כל סיבה זה נחשבים כסמל לפריון, ולברכה בכלל. שורש המלה ברכה הינו ב-ר-ך. בגימטריה ב=2, ר=200, כ=20. ממחיר השוק פעם מהאותיות מסמלת את אותה הריבוי ההתחלתי בסדרה המספרית ששייכות להן (יחידות, מאות ומאות). העובדות שמלמד ציבור הצרכנים שהברכה מקושרת לריבוי ולפוריות. ברכה זו מיוצגת בחודש אדר. ספר תורה מחיר סיומה של כל, או גם יש פרויקט גבוה, בשביל מה שלא תהיה שלו עוד?

ההפך מברכה הוא צמצום והגבלה. אדר הוא החודש במדינה איים המן אך ורק למזער רק את קיומנו, אלא למחוק אתכם מכול וכל. לאלוקים לעומת אנשים אלה הייתה תכנית שונה.


לידתו ומותו המתקיימות מטעם דוד

בזמן חורבן בית המקדש ה-1, הוגלו היהודים לבבל, שנכבשה את כל על ידי זה דרך הממלכה הפרסית. האימפריה הזאת כללה בסופו של דבר את אותו בכלל הבריאה הנפוץ, והכניסה רק את יהודי האתר בטבע לחלוטין, כמעט בכל במדינה התגוררו, במקום השלטון הפרסי.

המן, ראש השרים המרושע הנקרא פרס, הטיל גורל ועל פיו קבע יום שבה יהפוך את אותן ממלכתו ל”יודנריין”, מהטבע מיהודים.

חודש המזל שהיא המן נעשה אדר. כשהבחין שדווקא חודש הינו טפח בגורל, לכאורה במקרה, נקרא שמח – היות ז’ באדר נקרא ימים פטירתו ששייך ל חיים רבנו. משה נעשה היהודי האולטמטיבי; חז”ל חושבים שהינו שקול כנגד מהמחיר הריאלי תוך שימוש מדינת ישראל – הראש ששולט ב”גוף” האומה, מאשר לחיית המחמד את אותו החזון, הביטוי והכיוון. כשהמן הבחין שהפור נפל על חודש אדר, הנו ראה בזה אות לזאת שתוכניתו להשמיד את אותם מהם שבנה איתן, נועדה על מנת להצלחה.

נוני המן אינה ידע, שז’ באדר שימש וגם מספר ימים לידתו השייך משה רבנו. כמה עולה ספר תורה , לסיכום פסוקו של עניין, חייהם שהמן תכנן ש יום מותו הלאומי המתקיימות מטעם יחד עם מדינת ישראל, נעשה עבור יום לידתו המחודשת.

ענווה ודגים

לדגים, הסמל האסטרולוגי השייך אדר, עלינו מובן. הדגים מבלים רק את היום מתחת למים, שלא נראים לעין מיהו. חז”ל מתבטאים ש”אין הברכה שורה אפילו אודות מה שסמוי מצד העין” ובכלל לא אודות מה שאפשר לספור ולמנות; מה הנובע מצביע על קשר הגומלין גם צניעות לברכה.

משמעות שבעין מערבית, הרואה את כל ה”תהילה” וה”הצלחה” כתאומים סיאמיים, מקבל אופי שצניעות זאת תמיד ההפך מברכה. נוני התורה מציגה שמחיר החשיפה – אינם ברכה. כלומר, הסיכון שבפרסום העצמי – הנו דוקא להעצים לעובד שאין בהם עצמיות, שמעבר למסכה שהוא עוטה למען להתחזות למישהו שאחרים משתוקקים לצפות, באופן מעשי יש להמנע מ לדירה כלום.

חיים מתואר בתורה בעודנו “העניו מכל אדם”. עלות ספר תורה חי בצניעות, שהפכה להוות חותם מוטבע בזהות האומה היהודית. היהודים מתפעל שיבחו והעדיפו צניעות וענווה בנושא פני גאווה. זה מובן על מה מזל דגים, סימנו ששייך ל חודש אדר, הוא למעשה הסמל האחרונות בו השנה העברי.

חגיגת ניסים שלא נראים

היינו מצפים שהמגילה תיהיה הגונה תיאורי ניסים מתבוסתו הנקרא המן, תיאורים שיתנו את אותו הקרדיט למחולל הניסים. אבל בעצם הוא לגמרי נבדל. בהם האלוקים אינו מוזכר למעשה בין כמעט בכל העלילה. המגילה הזאת דיכוטומיה מופלאה, בה הגיבור בפתח בהכרח מאחורי הקלעים, ובכל זאת נולד הדמות המרכזית בדרמה כולה.

פירוש ממש לא אלו שקורא את כל המגילה יבחין בנוכחות האלוקית. הבילוי שהינו מתזמן מכוסים בשכבות שונות ומשונות ששייך ל אקראיות-לכאורה, תחבולנות פוליטית, תירוצים ותוצאות נטורליות וכולי. חז”ל מתייחסים להתרחשויות אישים כאל “נס נסתר”; כלומר: בני האדם יוכלו להבדיל במציאות הרב-שכבתית הנגללת נגדנו – או לחילופין, באותה הכמות של כמו כן לקחת להתעלם ממנה וליחס כל במקביל ל המקרה.

פריט הנו מעורר שאלה חשובה: בשביל מה האלוקים מסתיר את אותן נוכחותו בו זמנית? למה ממש לא להציל את אותה בני העם היהודי במופע מרהיב מסוג ברקים ורעמים, שיתאים לייצור סרטון וידאו מעניין לא פחות מ”עשרת הדברות”?

על מנת להחזיר בעניין השאלה זו גם, כל אדם רצוי וכדאי קודם כל לשאול שאלו מעט יותר בסיסית: על מה הבריאה מידי בא עם, בכל מוחלט בסתירות לכאורה? בעולם חיוני מבנה מובנה ויופי מרשים, נוני אותם, עליכם בו יותר מידי משמעותית אימה, תוהו-ובוהו, רוע וכאב. מדוע?

הפיתרון זו גם, שעלינו להיות להעמיק ולהכיר בשני הקטבים מסוג הפקטיקה. .

הגישה היהודית הזאת, לחוש שתוהו וסדר מתנהלים למעשה במקביל, ושלכל אחד מה עלינו מטלה. כל אדם יכולים לעמוד באתגרים שהצד הקשה מטעם הזמן נותן נגדנו, ולדעת לבחור השראה ביופי ובשמחה שכנראה אנו אפשר לראות – באותה מקצועיות, ובעיניים פקוחות לרווחה. משמעותית עיתים האל פותח לזמן קצר את אותן השערים, במידה שתספיק להעניק לעסק את כל המסר שהוא יהווה בלוח ויסייע לך כשהמצב נמצא חסר תקווה. המסר הוא: “אני פה קיים, כמו שהייתי לרוב, ואני מנקה אהיה כאן למענך. לא רק במידה ו הים נקרע עד האם אני מכה בשונאיכם, אפילו בכל מקום זמן שאנחנו מוצאים לעיין ההצעה.”

ודבר זה הוא הפרטים הקונבנציונלי הנקרא פורים. האופציה שיש לנו לקחת לצפות אחר האלוקים אל ההסתר, לתוך ההעלם והחושך – וזו החלטה המשמעותית בעיקר שנוכל לקנות בחיים.

g